דבי טל

יוני טל - בן

 

אמא שלי,

אני יושב מול המחשב, מסתכל על התמונות, ופשוט לא מצליח לקלוט שאני כותב לך שוב הספד..
לא מעכל שעברו להן שלוש שנים מאז שנפרדנו לתמיד. שלוש שנים מאז אותו רגע שבו ישבנו סביבך כל המשפחה, שמענו את השיר ״יש בי אהבה״ שאבא הקליט לך, החזקנו ידיים ונפרדנו ממך… ברגע אחד עברת לך מהחיים למתים..
הייתי אז ילד, בן 22, שרק השתחרר מהצבא… היום אני בן 25… וכמה שעברתי בשלוש השנים האלו.. רק את יכולה לדעת.
אני יושב וחושב איך אפשר לסכם שלוש שנים קשות ועצובות להספד אחד.. 26280 שעות שאת לא פה איתנו… המילים הראשונות שיוצאות לי מהראש הן שזה לא פייר, ולמה זה קרה לנו.. כי הרי היינו משפחה כל כך מושלמת.. הכל היה כל כך טוב.. וכנראה ששוב הקרבת את עצמך בשבילנו.. אבל הפעם לתמיד.

במהלך כל השנים שעברו מאז אותו יום ארור שנשמת את נשימתך האחרונה, היו לי המון שיחות עם אנשים שונים… חלקם איבדו הורה וחלקם לא.. המסקנה של כולם הייתה שזה עצוב, לא פייר אבל החיים ממשיכים..

קשה לי להשלים עם זה אמאלה.. גם אחרי שלוש שנים..

אני כל כך אהבתי אותך.. ועדיין אוהב אותך.. וכל כך רוצה אותך פה לידי... 
חוויתי בשלוש השנים האלו המון רגעים עצובים ורגעים שמחים, המון רגעים שצריך להיות שמח כדי להתגבר, והמון רגעים מתחת לשמיכה כשאני לא מפסיק לבכות ולחשוב למה זה קרה לי, ובעיקר המון געגועים לחיים מושלמים שלא יחזרו.. 

כנראה שקשה לי להשלים עם המשפט שהחיים ממשיכים.. אני מרגיש שזה משפט של בריחה… 
ואת לימדת אותי, אמא, להתמודד עם כל קושי … כי הכל אפשרי...
אז אני מנסה. יש לי את הצמיד שלך, ועשיתי קעקוע שכתוב בו ״אוהבת אותך בכל ליבי, אמא.״, ועשיתי סרט לזכרך ואתר לזכרך.. ואני משתדל גם להגשים את הצוואה שלך עבורי… 

ביקשת ממני שאני לא אשקע בעצב.. שאני אעזר במשפחה ובחברים ושאהיה שמח… שככה את רוצה לראות אותי מלמעלה…
מה אני אגיד לך אמא אהובה שלי - אין לך מושג כמה קשה זה לאבד אמא כמוך..

בתקופה האחרונה אני לבד… מנסה למצוא את עצמי… ואת כל כך חסרה לי…
לא מעט ימים אני נלחם בעצמי לקום מהמיטה ולנצח את החיים… כי ככה הבטחתי לך…
נפרדתי ממך כשהייתי הילד המפונק שלך.. זה שאת מתקשרת בשבילו לכל מי שרק צריך… זה שאת מכינה לו אוכל גם ב12 בלילה ודואגת לכל דבר שהוא רוצה....
כולם צחקו עלייך על איך שאת מפנקת אותי ושזה לא טוב.. את היית עונה להם שאף אחד לא מת מעודף אהבה אבל יש הרבה שמתו מחוסר אהבה…. איזו אישה מדהימה היית !

אז עכשיו אני מתבגר, ומנסה גם להתגבר על החור העצום שנוצר לי בגוף… כנראה שהוא לא יתמלא לעולם..
הגעגוע לחיבוק שלך, לנשיקה, לליטוף האוהב, לדאגה האינסופית…. אלו דברים שאף פעם לא יחזרו…. אני אומר את זה ובוכה… 

כמה הייתי רוצה לשתף אותך במה שקורה לי בחיים… לשמוע מה את אומרת ומה את חושבת שכדאי לעשות.. אני מחכה לפעמים שתבואי להציל אותי… ואת אינך...
בתקופה האחרונה החלטתי שאת המלאך שלי.. אני מסתכל לשמיים, מדבר אלייך, מתפלל אלייך ומקווה שתגשימי את כל המשאלות שלי..
אני מנסה להאמין שאת נמצאת שם בשמיים, מסתכלת עליי ועל כולנו, ושומרת עליי בכל מקום שאני נמצא..
ואם לא בשמיים אז אני בא אלייך לפה, לחורשים… יושב איתך, שם מוזיקה, מדבר, ובוכה… ממש כמו בסרטים..

אמאלה שלי, אני מרגיש אותך.. אני מרגיש שאת זזה לך שם באי נוחות למעלה..
״לאן נעלם הילד האופטימי שלי?״ את בטח שואלת….
אל תדאגי אהובה, הוא לא נעלם לשום מקום..

אני עדיין מבלה עם חברים, חוגג עם המשפחה, מצליח בלימודים וגם בפרוייקטים שלקחתי על עצמי בנוסף.. 
אני לא צריך שירחמו עליי, או שיחשבו שאני מסכן… אני ההפך… אני מוקף במשפחה אוהבת וחברים תומכים.. ובכלל אני זכיתי ל22 שנה של אמא מיוחדת במינה.. יש כאלה שלא זוכים לאמא כמוך גם לא ב60 שנה..
אפילו סוף סוף הגשמתי חלום והתחלתי להתנדב.. אצל רועי בעמותה כמובן.. פוגש שם אנשים שהמזל לא היה איתם והם עדיין מחייכים ושרים.. הם אוהבים אותי ואני אותם.. אין לך מושג כמה זה עושה לי טוב..

את חינכת אותי תמיד לקום על הרגליים ולא לוותר… ותאמיני לי שהמוות שלך היה אחלה הזדמנות לוותר..
אבל אני מנסה למצוא בכל התקופה הזו את הדברים הטובים שקורים לי…. את הדברים שכדי שאני אלמד אותם, את הקרבת את עצמך… 

למדתי מה המשמעות האמיתית של החיים… למדתי שהם כל כך נזילים ואי אפשר לדעת מתי השעון שלנו יעצר… זה יכול להיות עוד יומיים או עוד 100 שנה.. למדתי שצריך להנות מכל רגע ורגע… כי אם אנחנו לא נהנים אז למה אנחנו פה? למדתי שאני צריך לעשות מה שאני אוהב… כי לרצות אחרים זה כבר פאסה.. 
הדבר היחיד שאני עדיין לא מצליח ללמוד זה להתמודד עם החיים בלעדייך. יכול להיות שלא אצליח ללמוד לעולם.

אני מתגעגע אלייך. שום מילה ושום עצה של אף אחד לא ישנו את העובדה הזו...
אני מקווה שאצליח להיות בן אדם מדהים כמוך. נכון, כל אחד אומר את זה על אמא ואבא שלו…
אבל אני חושב שאת היית באמת בן אדם מיוחד.. שמת את כולם לפנייך, דאגת לכל אחד שהיה בקרבתך ולא היה אכפת לך מי הוא, אהבת וחיבקת כל מי שרק יכלת, עזרת ותרמת לכל אחד שלא היה לו… באמת אישה מיוחדת…
הגאווה הגדולה ביותר שלי זה שאומרים לי שאני מזכיר אותך… זו המחמאה הכי גדולה שאני יכול לקבל…

אני נשבעתי כבר לפני שלוש שנים שעד סוף ימיי פה אני אנציח אותך, אני אזכור אותך, ואני אלך בדרכך…. אם זה בכל הדברים שעשיתי לזכרך, ואם זה בחיוך שיש לי על הפנים כי זו הצוואה שלך.

זהו אמא יקרה שלי, מה שנשאר לי לבקש ממך היום זה שתשמרי עליי… עלי ועל כל האהובים שלי..
מגיע לנו קצת שקט … איבדנו מספיק..

אוהב אותך בכל ליבי, יוני..